החלטה בתיק רע"א 53440-06-12

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה מיום 30.5.12 (כב' הרשם בכיר צחי אלמוג).

ההחלטה ניתנה במסגרת תובענה שהגישה המשיבה, כנגד המשיב הפורמאלי שהינו בעלה של המבקשת 1 ואביו של המבקש 2.

בהחלטה נושא הבר"ע נדחתה בקשת המבקשים לביטול צו עיקול שנרשם ביום 27.7.11 בפנקסי המקרקעין על זכויות המשיב הפורמאלי (הנתבע) במקרקעין הידועים והרשומים כחלקה 110 בגוש 3629 ברחוב פינסקר 4 נחלת יהודה בראשון לציון (להלן: " המקרקעין").

המבקשים טענו בין היתר שהגם שהם אינם בעלי דין בתובענה קמא, עומדת להם זכות העמידה והטיעון על פי הפסיקה בבקשה לביטול העיקול. זאת מאחר והם המוטבים על פי הערות אזהרה משנת 2006 בגין נכס המקרקעין, הערות אשר נרשמו לטובתם עובר לרכישתם את המקרקעין - המגינות על זכויותיהם בנכס על פי סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין גם מהעיקול דנן שהוטל על זכויות המשיב הפורמאלי בנכס לאחר רישום הערות האזהרה, וזאת גם אם לא הושלמה העסקה ברישום הזכויות הקנייניות על שם המבקשים. לטענתם החל מאפריל 2007 אין למשיב הפורמאלי כל זכויות במקרקעין.

לטענתם יצירת הסכם המכר תשלום המסים ורישום הערות האזהרה נעשה כ 6 שנים לפני יצירת  הקשר החוזי בין המשיבה התובעת לבין המשיב הפורמאלי הנתבע. לטענתם שגה בית משפט קמא משאישר את העיקול מלכתחילה ללא שנשמעה עמדתם. ההחלטה נושא הבר"ע גורמת לפגיעה ונזק לזכויות הנובעות מההתחייבות נושא הערת האזהרה כך שנמנע מהם להשלים את רישום הזכויות הקנייניות.

לטענת המבקשים מאזן הנוחות נוטה לטובתם שעה שפעלו בתום לב שילמו את כל המיסים ופעלו לרישום הערת האזהרה 6 שנים לפני יצירת הסכסוך המשפטי בין המשיבה התובעת למשיב הפורמאלי הנתבע. המשיבה העלימה מבקשתה את העובדה שלמבקשים זכויות בנכס ולא צרפה אותם לבקשה.

בהחלטה נושא הבר"ע דחתה ערכאה קמא את בקשת המבקשים לביטול העיקול. זאת מחמת העדר מעמד בהליך, בקבעה שבקשה כזו רשאים להגיש הנתבע או המחזיק בלבד כאשר בעניין זה המבקשים אינם נתבעים ואינם עונים להגדרת מחזיק לצורך הגשת בקשה לביטול העיקול. נקבע שבעניין זה מדובר בעיקול על נכס שבידי הנתבע (המשיב הפורמאלי) שכן זכויותיו רשומות בפנקסי המקרקעין, זכרם של המבקשים בנכס לא בא בבקשה לעיקול והטענות בדבר זכויותיהם בנכס באו רק בדיעבד. בהתאם לפסיקה הדרכים העומדות להם הן בקשה להצטרף כנתבע נוסף או הגשת תביעה נפרדת להסרת העקול.

לאחר שעיינתי בבר"ע, נספחיה, בהחלטה ובתגובת המשיבה לבר"ע, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור כדלקמן.

לא מצאתי בהחלטה התייחסות ודיון כנדרש באשר למעמד המיוחד של הערת האזהרה - שנרשמה כאן לטובת המבקשים - כפי שהוכר בפסיקה ובחקיקה בנושא ויישום עקרונות אלו על נסיבות המקרה דנן (ראו גם סעיף 127(ב) בחוק המקרקעין, ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג (4) 199).

אין די בהפניה כללית לפסק הדין שניתן בעניין קליאוט (ע"א 2158/92 שצוין בהחלטה) אשר ספק אם מהווה הלכה פסוקה על נסיבות המקרה דנן - כאשר טרם הטלת העיקול נרשמו הערות אזהרה לטובת המבקשים - והאם תוצאת ההחלטה מתיישבת עם מדיניות משפטית רצויה.

על פניו דומה שבעניין קליאוט הנ"ל ניתנה ההתייחסות למקרים שבהם קיים ספק בשאלת זכויות צד ג' לגבי הנכס בעוד שבמקרה דנן נרשמו הערות אזהרה לטובת המבקשים, ונדרש דיון האם יש לאבחן בין המקרים.

בעניין דנן קיים קושי להעביר ביקורת ערעורית על ההחלטה נושא הבר"ע, בהעדר הסבר והנמקה, כמפורט לעיל.

חובת הנמקה מעוגנת בתקנה 192 לתקנות סד"א, וכפי שנקבע בפסיקה: " ההנמקה היא שמאפשרת לצדדים להבין את הבסיס לפסק הדין והיא שמאפשרת לבית משפט שלערעור לבקרו. יתרה מזאת, להנמקה חלק חשוב בתהליך של גיבוש ההחלטה ובלעדיה לא ניתן לומר שזכה להתברר בבית המשפט" (רע"א 1982/05 כל הצפון נ' פלוני, 23.1.06).

לאור האמור לעיל - הערעור מתקבל כדלקמן.

ההחלטה נושא הבר"ע מבוטלת.

העניין מוחזר לבחינה מחדש של ערכאה קמא בשים לב לאמור דלעיל וזאת מבלי שתהיה קשורה להחלטה המבוטלת.

אין צו להוצאות.

ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו.

המזכירות תודיע לצדדים.